מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אלצוח

פסק דין

ערעור על פסק דין שנתן כב' השופט זכריה ימיני בת"א 1189-08 של בית משפט השלום ברמלה ביום 17.3.2010, ובו נתקבלה תביעת מבוטח לתגמולי ביטוח שנתבעו לאחר חלוף תקופת ההתיישנות לפי חוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 (להלן "חוק חוזה הביטוח"). המבטחת חויבה בתשלום סכום התביעה, 57,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,500 ₪ בצרוף מע"מ.

1.המשיבה (להלן: "המבוטחת") היתה הבעלים של רכב פרטי מ"ר 2028223. המערערת (להלן: "המבטחת") בטחה את השמוש ברכב בביטוח רכוש מקיף בתקופה הרלוונטית. ביום 22.3.01 היה הרכב מעורב בתאונת דרכים, ונגרם לו נזק משמעותי.

תביעת המבוטחת הוגשה ביום 21.2.08, והתבססה על חוות דעת השמאי אבי שחור שבדק את הרכב, וקבע את גובה הנזק. המבטחת טענה להתיישנות, וכן טענה להעדר כיסוי ביטוחי, משום שהנהג שנהג ברכב בעת התאונה היה בגיל צעיר מ-21 שנים, ועל כן נהג בניגוד לתנאי הפוליסה.

2.בפסק הדין נקבע כי תביעת המבוטחת אינה מכח הפוליסה אלא מכח הסכם שנכרת בינה לבין המבטחת, ועל כן לא חלה תקופת ההתיישנות של שלוש שנים לפי סעיף 31 בחוק חוזה הביטוח.

הקביעה כי נכרת הסכם בין הצדדים מבוססת על עדויות התובעת ובנה, שטענו כי השמאי מטעם הנתבעת סכם עמם ששרידי הרכב יימכרו ע"י המבוטחת וכי המבטחת תפצה את המבוטחת בגין הנזקים שארעו לרכב, בסכום של 57,000 ₪.

כן נקבע כי בעת התאונה נהג ברכב מר מחמוד שעבן, שהיה אז בן למעלה מ-21 שנים.

שמאי אבי שחור בדק את הרכב, ונתן חוות דעת, שבה נכתב בין היתר: "בסיכום עם המבוטח סוכם על פיצוי כולל (גלובלי) בסך: 57000 ₪ בניכוי דמי ההשתתפות העצמית כמותנה בפוליסה". עוד נרשם בפרק ההערות בחוות הדעת כי המבוטחת חתמה על טופס הסכמה לפיצוי, וכי נסיבות המקרה דווחו למבטחת, ו"מחלקת תביעות אישרה המשך טיפול ברכב הנדון".

בית משפט קמא דחה את טענת המבטחת כי השמאי נבחר ע"י המבוטחת ולא היה שלוח של המבטחת, וקבע כי נכרת הסכם בין המבטחת לבין המבוטחת לפי הרשום בחוות דעת השמאי. קביעה זו נסמכת על כך שחוות הדעת ממוענת למבטחת ולא למבוטח; כי בסיום חוות הדעת נכתב שהיא ניתנת למבטחת לפי בקשתה; וכן על המלים המפורשות שבחוות הדעת, כאמור לעיל. זאת ועוד, הרכב נבדק במוסך הסדר של הנתבעת. ועל כולם, המבטחת לא הביאה את השמאי לעדות, וחזקה שהיתה מעידה אותו אילו תמכה עדותו בטענות המבטחת.

3.טענות המבטחת בערעור קוראות לקבוע כי השמאי אינו שלוח של המבטחת, לקבוע כי בדין נדחתה תביעת המבוטחת על ידי המבטחת, ולהחיל את תקופת ההתיישנות לפי חוק חוזה הביטוח. אף אם ניתן לראות בחוו"ד השמאי משום הכרה בתביעת המבוטח, הרי גם מאז כתיבתה, 23.6.01, חלפה ההתיישנות בת 3 השנים לפי חוק חוזה הביטוח.

עוד נטען כי התביעה היתה לתגמולי ביטוח ולא להסכם רגיל בין הצדדים, ואין להתיר הרחבת חזית אסורה זו.

המבוטחת טוענת כי אין להתערב בקביעות העובדתיות שבפסק הדין בדבר גילו של הנהג ובדבר העובדה שייצג את המבטחת. בעיקר כאשר המבטחת לא הכחישה זאת בכתב ההגנה.

4.הרחבת חזית

שני הצדדים טוענים כלפי הרחבת חזית של האחר: לטענת המבטחת התיחסות להסכם שלכאורה נכרת בין הצדדים הרחיבה את גבולות הדיון. אלא שהתביעה הוגשה בעילה של הסכם, ולא בעילה של תגמולי ביטוח. מלמדים על כך הן נוסח התביעה הן השורה המתיחסת לסמכות בית המשפט שבכותרתה.

לפיכך, ההתיחסות להסכם אינה בבחינת הרחבת חזית. אדרבא, משנטענו הדברים כך היה על חברת הביטוח לגייס את העדויות ואת הראיות שתתייחסנה לטענה זו.

המבוטחת טוענת כי לא נטען בכתב ההגנה שהשמאי לא היה שלוח של המבטחת.

כתב ההגנה אמנם לקוני למדי, וטענת העדר השליחות מטעם השמאי רק נרמזת בו. כך נאמר בסעיף 4.ב בכתב ההגנה: "הנתבעת תטען כי השמאי תפקידו להעריך נזק, ללא קשר לכיסוי הביטוחי", כלומר שהשמאי אינו קובע את הכיסוי הביטוחי. על כן איני רואה בטענת העדר השליחות משום הרחבת חזית.

5.אי העדת השמאי

אם כן, בכתב התביעה התיחסות ברורה לכך שהיא נובעת מהסכם, ואילו בכתב ההגנה אין התיחסות מפורשת לענין זה. דוקא על רקע הצמצום שבכתב ההגנה, היה על המבטחת להזמין את השמאי לעדות.

משהחליטה המבטחת להמנע מהזמנת השמאי לעדות, מקובלת עלי החלטת בית משפט קמא לתת משמעות לאי העדת השמאי מטעמה, כך שחזקה שעדותו היתה מזיקה לענינה של המבטחת.